יאיר נ' ידיעות מנויים-ידיעות אחרונות בע"מ

פסק דין

1.התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 1,275.80 ₪.

2.בכתב תביעתו טען התובע כי בתאריך 21.2.08 היה מנוי על עיתון ידיעות אחרונות במשך כארבעה חודשים. לאחר 10 חודשים מאז הסתיים המנוי התקשרו אליו מטעם הנתבעת וביקשו ממנו לחדש את המנוי, והוא בתגובה השיב להם שאם העיתון יגיע אליו עד השעה 6:00 אז הוא יחדש את המנוי. לטענתו, העיתון לא הגיע בשעה 6:00, ולא הגיע בכלל, ולכן לאחר יומיים הוא התקשר לנתבעת ואמר שהוא לא רוצה לקבל את העיתון (קרי, ביטל את המנוי). הוא טוען שלמרות הביטול, הוא חוייב בכרטיס האשראי שלו על ידי הנתבעת בסכום של 26.40 ₪, וזאת על אף שהוא לא מסר את פרטי כרטיס האשראי. לאחר מכן הוא התקשר לנתבעת ושאל לפשר החיוב, והוא נענה שהוא חתם על חוזה, ושלחו אליו עותק מהחוזה. לטענתו החתימה המתנוססת על החוזה אינה שלו, ומדובר בזיוף. הוא טוען, שלאחר כחודשיים הוא שוב חוייב בכרטיס האשראי על ידי הנתבעת, והפעם בסכום של 259.40 ₪. לאחר החיוב הוא שוב התקשר לנתבעת ושוב שאל לפשר החיוב הנ"ל, והנתבעת בסבירה לו כי הוא קיבל מתנה בדואר, ועליה הוא חוייב. לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכומים בהם חוייב, וכן לשלם לו סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

3.הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי על פי סעיף 6 לחוזה ההתקשרות נקבע "כי במידה והלקוח מבטל את המנוי בטרם הסתיימה תקופת ההתחייבות, חשבונו יחויב בהפרשי התעריפים בין מחיר רגיל של העיתון לבין מחיר המבצע של העיתון, וכן בגין הטבות שקיבל הלקוח במסגרת המבצע". הנתבעת טענה כי במסגרת המבצע וההסכם העניקה לתובע את ההטבות כדלקמן: שובר רכישה של שמיכת פוך תוצרת חברת "פריד"; 3 חודשים מנוי חינם לעיתון "כלכליסט"; חודש מנוי חינם למגזין "פנאי פלוס".

בנוסף, לטענתה, בסעיף 3 לחוזה נקבע כי הנתבעת מתחייבת לספק את העיתון לבית הלקוח עד השעה 7:00, והתובע ביקש שישתדלו להגיע עד השעה 6:00, בקשה זו נרשמה על גבי החוזה, אך הנתבעת לא התחייבה לכך.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי בתאריך 24.11.08 פנה התובע למחלקת השירות של מנויי הנתבעת, וטען כי הוא אינו מקבל את העיתון עד השעה 6:00, כפי שהובטח לו לטענתו. הנתבעת שוב חוזרת על טענתה כי אומנם בקשתו של התובע נכתבה על גבי החוזה, אך הנתבעת לא התחייבה לכך.

זאת ועוד, טענה הנתבעת כי גם בחוזה הקודם בו התקשר התובע עם הנתבעת באשר למנוי, נכתבה בקשתו של התובע- שהנתבעת תשדל להביא לו את העיתון עד השעה 6:00, קרי התובע כבר הכיר את תנאי ההסכם, וידע כי הנתבעת אינה מתחייבת לספק את העיתון לפני השעה 7:00, וכי היא עושה מאמצים בכדי לרצות את הלקוח, אך לא מעבר לכך.

לעניין טענתו של התובע באשר לזיוף חתימתו על החוזה- טענה הנתבעת כי נכתב על גבי החוזה "א.ט."- וזו איננה זיוף חתימה, אלא מדובר בראשי תיבות של המילים: "אישור טלפוני", כיוון שהחוזה נערך טלפונית, וכל תנאי החוזה נמסרו לתובע בטלפון.

לעניין טענת התובע כי לא מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לנתבעת- טענה הנתבעת כי התובע מסר את פרטי החשבון שלו אשר נכתבו בגוף החוזה, כפי שמסר אותם לנציג מטעמה. בנוסף, לטענתה, בתאריך 20.11.08- שלושה ימים לאחר שרכש את המנוי- פנה התובע למחלקת שירות הלקוחות של הנתבעת וביקש להחליף את ההטבה באופן שהוא יקבל מנוי חינם לעיתון "לאשה" במקום לעיתון "כלכליסט". לטענתה, "הדבר מדבר בעד עצמו"- התנהגותו של התובע מלמדת כי הוא הכיר את תנאי ההסכם והמבצע, וכי אלו היו מקובלים עליו.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בעקבות פניה זו של התובע, נציגה מטעמה יצרה קשר טלפוני עם התובע, ובמהלך השיחה דרש התובע לבטל את המנוי, ונציגת הנתבעת הסבירה לו כי מאחר ודרישת הביטול נעשית בתוך תקופת ההתחייבות, אזי חשבונו יחוייב בהפרשי התעריפים בין המחיר הרגיל של העיתון לבין מחיר המבצע, וכי עליו להחזיר את שובר הרכישה שקיבל- שאלמלא כן יחוייב חשבונו בגין שובר זה.

בתאריך 23.12.08 בוטל המנוי באופן סופי, בתאריך 28.12.08 חוייב חשבונו של התובע בסכום של 237 ₪ בגין שובר הרכישה, וכן בסכום של 22.40 ₪ בגין הפרשי תעריפי העיתון כאמור. בתאריך 16.1.09 פנה התובע לנציגת הנתבעת לברר את פשר החיובים, ואלו הוסברו לו. התובע טען אז כי מעולם לא קיבל את ההטבות שהובטחו לו, ומכך הוא התבקש על ידי הנתבעת לחתום על הצהרה לפיה הוא לא קיבל את ההטבה, ואז חשבונו יזוכה, אך לטענתה התובע סירב לחתום.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, שדין התביעה להדחות, שכן מהחוזה עולה, שהגם שבקשתו של התובע, שהנתבעת תשתדל שהעיתון יגיע אליו עד השעה 6:00, נכתבה בחוזה, הרי הנתבעת לא התחייבה לעשות כן, ולפיכך שטענה שו נדחית.

אשר לטענת הזיוף – מעיון בהסכם הראשון עליו חתם התובע, עולה כי שם מתנוססת חתימתו, וזאת בניגוד לחוזה נשוא תביעה זו - שם לא מופיעה כל חתימה, אלא מופיעות האותיות "א.ט."- שסביר להניח שהן מבטאות את הביטוי "אישור טלפוני"- כפי שטענה הנתבעת, ומשכך גם טענת הזיוף נדחית.

אשר לטענת התובע כי חשבונו חוייב מבלי שמסר את פרטי חשבונו - משיחת הטלפון שהתנהלה בין הצדדים ביום 20.11.08, בה דרש לשנות את אחת ההטבות שקיבל, עולה כי התובע התקשר בהסכם והסכים לתנאיו, ולא יעלה על הדעת שהתקשרות זו תיעשה מבלי שמסר התובע את פרטי חשבונו, שאלמלא כן לא הייתה התובעת ממלאת את חלקה בהסכם.

בנוסף, הסכומים בהם חוייב התובע - חויבו על פי סעיף 3 לחזוה, ואשר ברורים מאליהם לאור העובדה כי המנוי בוטל על ידי התובע, ולכן היה עליו להשיב לנתבעת את ההטבות אותן קיבל ממנה.

5.בשים לב לכל האמור לעיל, ומשנדחו כל טענותיו של התובע, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך של 500 ₪ כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

6.המזכירות תשלח פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: